קלרה קרמר
נולדתי בז’ולקיב בשנת 1927. גדלתי בבית דו משפחתי יחד עם סבי וסבתי ושתי דודות רווקות. משמעות הדבר היתה המון אהבה. אני זוכרת את חתונתה של דודתי אוצ’קה והשמחה הרבה ששררה בעטיה. אני אפילו זוכרת את השמלות שאחותי ואני לבשו בחתונה.
הלכתי לבית ספר רגיל בבקרים ולשעתיים בבית ספר יהודי אחר הצהריים.למדו שעה אחת השפה העברית ושעה נוספת למדנו תורה. קנינו בולי הרצל כדי לקנות אדמה בפלשתינה. ליד ביתנו היה בית יתומים יהודי ולידו בית ספר יהודי מקצועי לבנות. ערכנו מסיבות פורים, חנוכה… והחיים היו נהדרים
בשנת 1939 פרצה המלחמה — חיים אלו הגיעו לקיצם. הגרמנים הראשונים הגיעו כשהיטלר כרת ברית עם סטלין והרוסים כבשו אותנו. לא היה זה פיקניק. סבי נעצר ולא שב עוד הביתה. סבתי , דוד אחד דודה רוז’יה ומשפחתה נלקחו לרוסיה. סבי לא שב מעולם; האחרים שרדו ושבו לאחר המלחמה.
בשנת 1941 היטלר הערים על סטלין; הגרמנים הגיעו והגהינום החל. נאלצנו לענוד סרטי יד לבנים עליהם מגן דוד וכולם חויבו לעבוד. לא יכולנו ללכת על המדרכות.
בחורף של שנת 1942 נכנסנו למסתור. התחבאתי במשך כמעט שנתיים בבונקר. היו 18 איש צפופים יחד במשך כל השנתיים.
לאחר המלחמה הלכנו למחנות העקורים באוסטריה ואחר כך בגרמניה. פגשתי ונישאתי לבעלי סול במחנה העקורים באוסטריה.