אבי יוסף הירשהורן נולד רשמית ב- 1920. אביו אריה הירשהורן ואמו יהודית הירשהורן ממשפחת גבל.

לאבי היו שלוש אחיות: שושנה הירשהורן מבוגרת ממנו, שהיתה מאד פעילה בתחום הארגונים הציוניים והיהודיים בז’ולקייב (החלוץ).

לאחר המלחמה נסעה עם בעלה איגנס לקניה וב- 1952, שנת הולדתי, נפטרה במהלך ניתוח לב פתוח בפריז.

האחות השניה של אבי, מינה, היתה אחותו התאומה, שהתחתנה אחרי המלחמה עם יצחק ("איטשה") גרינוולד, הגיעה לצרפת. ב- 1971 עלתה לארץ ונפטרה ב- 1981.

אחותו הצעירה, אדלה התחתנה לאחר המלחמה עם משה לנדמן וגרה עד היום בפריז.

בצעירותו עזבה משפחת אבי את העיר לצורך פרנסה, וחזרה לז’ולקייב לאחר כמה שנים.

כשלמד בבית ספר כללי בעיר, גם השלים לימודי תורה ב"חדר". בסביבות גיל 14 עבד כחשמלאי. בנוסף, למד את מקצוע הפרוונות.

לאחר הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, חלק מפולין היה תחת שלטון רוסי.

בהגיעו לגיל 21 גייסו אותו לצבא האדום. שירת כקצין בהנדסה קרבית במספר חזיתות: היפנית, הפינית, והשתתף בקרבות של סטלינגרד וללינגרד.

כשהגרמנים הפרו את ההסכם עם הרוסים, ובידיעה שיוסף נמצא בתוך רוסיה, החליטה משפחתו לעזוב את ז’ולקייב לכיוון רוסיה. מעשה זה הציל את חייהם, כשהספיקו לעלות על הרכבת האחרונה שעזבה את ז’ולקייב. ברכבת זו היה גם אוסקר שוובל.

בסוף המלחמה, בזכות היותו בכיר במטה של אחת הארמיות של הצבא הרוסי, הצליח אבי להעביר את משפחתו לגרמניה, למחנה מעבר בבאד-רייכנהאל.

יוסף הגיע ב- 1948 לברלין ומשם הצטרף למשפחתו.

לפני המלחמה, חלק מיוצאי ז’ולקייב הגיעו לפריז, שם עסקו במקצוע הפרוונות כפי שלמדו עוד בעיר הולדתם. אבי הצטרף אליהם, עבד יומם ולילה לפרנסתו, וכשחסך מספיק כסף, הצליח להביא את משפחתו מגרמניה לפריז, שם התחתן עם דורה אימי, לבית שפילמן.

ב- 1951 נולדה אחותי הלן, ואני נולדתי ב- 1952.

אבי בעיניי היה דמות מדהימה, רב פעלים. במהלך חייו בצרפת, היה מעמודי התווך של עיתון האידיש "אונזער וורט".

היה מהפעילים ברוב האירגונים היהודיים בצרפת. התנדב בסוכנות היהודית, והיה ממארגני החופשות של קבוצות צעירים במסגרת התנועה הציונית לישראל בניצנים.

יוסף היה ממארגני פעילויות למען יהודי רוסיה, וממארגני ההפגנות למען ישראל ב- 1967. כמו כן, היה היוזם להתארגנות של ועד הפרוונים בצרפת, לגיוס תרומות כספיות למען ישראל ב- 1967, ועוד אינספור פעילויות אחרות…

בנוסף שימש מספר פעמים כנציג צרפת לועידות הציוניות בירושלים.

וכל זאת, כמתנדב בלבד.

הוא היה ציוני בכל רמ"ח אבריו וההגשמה לעלות ארצה היתה אחת ממשאלותיו העיקריות.

כשעלה לארץ ב- 1970, הקים מפעל לפרוות והמשיך את פעולותיו הציוניות במסגרת ארגונים צרפתיים ציוניים, ודלתו היתה תמיד פתוחה לעולים חדשים שהיו צריכים עזרתו לקליטה בארץ.

היה פעיל במסגרת תנועת היידיש בארץ.

יוסף הירשהורן היה שנים רבות בועד של ז’ולקייב, ויו"ר שלה עד מותו ב- 2001.

למרות פעילותו הרבה, הצליח תמיד להיות מעורב ביותר בקן המשפחתי, ופעילותו הציבורית לא באה על חשבון חיי המשפחה, שהיה הדבר החשוב ביותר בעיניו.